דברים שרואים משם לא רואים מכאן? – כתבה ראשונה מצמד מאת: פלאי גרייצר עד לא מזמן הפנטזיה הייתה ברירת המחדל בעבור רוב השחקנים בארץ ,בין אם הם חיפשו הרפתקנות קלילה או משחק עומק. עם חדירת משחקים כמו קת'ולהו, ומפייר, ושאדווראן (כן גם משחקים אזוטריים יותר דוגמת פנג שוי ונפילים) לשוק הישראלי בהצלחה רבה, והפופולריות שמתחיל לצבור אצלנו הפרי סטייל, מעמדה של הפנטזיה הטהורה כמלכת הסצנה הולך ומתערער. האלטרנטיבה הפופולרית ביותר: משחק בעולמנו או בגירסה מעוותת, פנטסטית, מד"בית או אימתית שלו, מספקת חווית משחק שונה למדי, והבחירה בינה לבין עולם פנטזיה היא החלטה שיש לה השפעה מהותית הרבה יותר על המשחק מההבדלים הברורים בין הסיפורים שיכולים להתרחש בעולם מודרני וטכנולוגי לאלו שיכולים לקרות בעולם פרימיטיבי יותר. מטרת צמד הכתבות היא להציג בעבור מי שלא התנסה במשחק בעולמנו את האופציה הזו, על כל יתרונותיה והשלכותיה על המשחק, כמו גם לנסות להשוות בין שתי האפשרויות ומה שיש להן להציע, נקודות החולשה שלהן, ובמה הן יכולות להעשיר את המשחק (מילת התנצלות- ההשוואה תתמקד כמעט ורק ב"משחק עומק", בעיקר בגלל שהשאלה היחידה שצריך לשאול בנוגע לבחירה הזו במשחק קליל היא מה ניראה לך מגניב יותר, כשהפנטזיה תנצח כמעט תמיד בגלל האסקפיזם וההרפתקאות שהיא מציעה). למה כאן בגלל שאנחנו כאן והעולם הזה מקיף אותנו, מה שהוא מכיל נמצא סביבנו, ויש לנו יחס רגשי ומחשבתי, חלקו משותף לכולנו, להרבה מהדברים שנמצאים בו. שה"ם מיומן ידע לפרוט על המיתרים האלה, להשתמש במקומות, רעיונות ומושגים בעלי משמעות מעולמינו בשביל להרכיב את המסרים, האפקט הרגשי, הסיפורים והסיטואציות שהוא רוצה. איש זקן שבילה תקופה מזוויעה בשבי האורקים וזכה ליחס של כלב- סבלו ייקלט אצל השחקנים ברמת ההבנה, אבל לאו דווקא יגרור תגובה רגשית אמיתית. ניצול שואה לעומת זאת, או, במידה פחותה יותר בעבור ישראלי (שכן מדובר כאן על יחס רגשי "יד שניה"), חייל לשעבר ששהה בשבי הויאטנמי, יהיה דמות שמיידית תפעל באופן חזק על רוב השחקנים באמצעות פנייה למאגר תחושות שכבר נימצא שם בנוגע לאותם אירועים או חווית. אותו הדבר בדיוק יעשה מפגש של דמות עם דייויד בואי, שיכול לגרום לשחקן האוהב אותו להזדהות עם התרגשות דמותו יותר משהוא יעשה בכל מפגש של הרפתקן שלו עם לוחם אגדי. כך גם למקומות, טיפוסים שונים ומניירות קטנות מוצמדים אין קץ אסוציאציות והקשרים שמעשירים, מעבים, וגורמים למשחק להיות "מוצק" הרבה יותר- ברגע שמתוארת מסעדת פאר צרפתית השחקנים כולם משלימים בדמיונם את התמונה לאולם מעוצב עם אורות מעומעמים ונרות, לקוחות הדורים ומלצרים מבוגרים חנוטים בחליפות. מועדונים של טראנס כוללים אקסטזי, רעש וגורמטים מתנפנפים בילט אין, פוסטר ענק של הבקסטריט בויז בחדרה ייתן לשחקנים כמה רמזים בנוגע לאופיה של אשלי רוז בת ה 14 שברחה מהבית עוד לפני שהם פגשו אותה, ואם הדמויות יבחינו בספרים של ניטשה ודיסקים של רדיוהד פזורים על השידה של ג'וני הם יניחו שמדובר באדם אינטיליגנטי ויתייחסו אליו בהתאם, בעוד שבפנטזיה יש להסביר לשחקנים שמהספרים הנודעים והמוערכים על שולחנו הם מזהים אותו כבעל טעם טוב, במקום לאפשר להם להסיק זאת בעצמם. גם ביצירת דמות השחקן הכרת העולם על פרטי פרטיו היא נכס רב ערך, אי אפשר להשוות את הרמה שבה מעשירה את הדמות ההחלטה על כך שהיא אוהבת את הספרות הקלאסית והסטירית של עולמה, לתרומה של בחירה באוסקר ווילד, אריסטופנס, וניל גיימן כיוצרים החביבים עליה. משחק בעולמנו מאפשר באמת להכיר ולהבין את החוויות העוברות על הדמות. מעבר לזה, כדור הארץ, מעצם היותו קיים, הוא פשוט סביבת המשחק האמינה ביותר. במקום לנסות להמציא כרך גדול, שטוף חטאים ופשע ולנסות ליצור לו חיי תרבות אמינים, פוליטיקה הגיונית, ארכיטקטורה, בעיות ציבוריות, דמויות מפתח ועוד פרטי פרטים שדרושה השקעה של חודשים ושנים בשביל ליצור היטב, וגם אז מדובר במשימה לא קלה כלל וכלל, עם כי אולי מהנה, שלא מובטח שתסתיים בהצלחה, השה"ם יכול פשוט לשלוף לו את ניו יורק, מוכנה, קיימת, עשירה והכי אמינה שאפשר, כבסיס להתעללותו במציאות שלנו, ולהפנות את מאמציו וזמנו לבניית הדברים החשובים באמת למשחק, כמו אופי העיוות מעולמינו כפי שהוא (במידה ויש אחד), העלילה, המסר, והדמויות. בקרוב! לא להחמיץ! דברים שרואים משם לא רואים מכאן? ב'- נקמת הפנטזיה, או: "למה שם".