שיחות עם מורגן לה-פיי

ביקורת סמויה

מאת: ערן בן-סער

מורגן ספונטני על בסיס שיחה בפורומי העמותה



"איפה אנחנו?” שאלתי את מורגן.
שניה לפני כן עוד ישבנו בעליית הגג שלי, מקטרים על עומס החום ועל המחסור בשתיה קרה. עכשיו מצאנו את עצמנו במערה תת קרקעית עצומה בשולי אגם גדול.
"אני לא בטוחה,” אמרה מורגן, “זה נראה קצת כמו הסצנה מחולית, אבל לא הטלתי לחש כניסה לסרט אלא לחש העתקה רגיל.”
האגם השמיע קולות קלים של תסיסה והיה ריח חריף של סוכר באוויר.
"אני חושב שזה אגם חומצתי, תיזהרי. לאן ניסית להעתיק אותנו?”
"טוב, אמרת שאתה מת לשתיה קלה, נכון? אז הטלתי לחש שמעתיק אותנו 'למקום בו יש הכי הרבה שתיה קלה עלי אדמות'. בדרך כלל זה מביא אותי למקרר הסודי של ביל קלינטון.”
"למה הפעם לא?” תהיתי.
"אני חושבת שפשוט מישהו עבר אותו.”
מורגן התכופפה וריחרחה את האגם. לאחר מכן היא חפנה מעט נוזל בכף ידה וטעמה.
"זה קולה.” היא הכריזה.
הבטתי באגם כמה רגעים ומייד התחלתי להתפשט.
"מה אתה עושה?” שאלה מורגן.
"אני הולך לשחות בזה. זה אחד החלומות שלי, שביעי ברשימה, אחרי 'לישון על מיטה מסטייקים'.” הודעתי בשיא הרצינות.

"היי! עצרו! מה אתם עושים?” נשמע קול צועק. כעשרים מטר משמאלנו, מאחד המעברים הצדדים לחלל
התת קרקעי בו נמצאנו, יצא מישהו החוצה והחל לרוץ לעברנו.
הבטתי בדמות המתקרבת וזיהיתי אותה על אף התאורה הקלושה.
"שיט, זה הרשקו.” אמרתי והתחלתי להתלבש באימה, “גם ככה הוא שר עלי במקלחת.”
יו"ר העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל עצר לידנו מתנשף.
"מה אתם עושים? זה האגם שלי.”
"היי אסף, סתם עברנו באיזור.” אמרתי.
"ערן? מה אתה עושה כאן? מי סיפר לך על המקום הזה?”
"אה... היא.” אמרתי והצבעתי על מורגן.
"שלום, קוראים לי מורגן.” אמרה מורגן והושיטה לאסף יד, “נכון שאתה מופתע?”
אסף כיווץ את גבותיו ופנה אלי, “אתה עושה לארפ מורגן ולא סיפרת לי?”
"לא. זאת באמת מורגן. מצטער.”
"בכל מקרה,” התערבה מורגן, “מה פתאום יש ליו"ר העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל אגם קולה שהינו, בהוכחה חד משמעית על פי לחש בדוק, מאגר השתיה הקלה הגדול ביותר עלי אדמות?”
"זה לא מה שאתם חושבים וזה חוקי לגמרי.” אמר אסף, “אנחנו שופכים לכאן כבר שנים את כל שאריות
הקולה מאירועי העמותה ומהכנסים שלה.”
"אתה צוחק.” אמרתי.
"ממש לא.” אמר אסף, “תראה כשהפכתי ליו"ר העמותה עשיתי כמה תחשיבים וגיליתי שאין סיכוי שנוכל לעשות מספיק כסף רק ממשחקי תפקידים, בטח לא מספיק בכדי לשלוח את כל חברי העמותה לאיים הקנריים, אז החלטתי להשתלט על השוק של קוקה קולה.”
"עם מוצר אחד?” שאלה מורגן.
"מה פתאום, בקומות למטה יש גם אגמים של קינלי, ספרייט ומיץ אוכמניות.”
"לקוקה קולה אין מיץ אוכמניות.” אמרתי.
"כשאנחנו ננהל אותם אז יהיה.” הודיע לי אסף, “ועכשיו, לרוע המזל, מכיוון שגיליתם את המקום הזה...”
היו"ר שלף אקדח גדול מכיסו וכיוון היטב.

"זה יותר מגניב מלשחות בזה!” צעקתי בקול רם כדי שמורגן תשמע אותי מעל רעש הרוח והמנוע של אופנועי הים שלנו.
"כן!” צעקה מורגן מהאופנוע הסמוך, “חבל רק שיורים עלינו ושרמת הסוכר באוויר לא מאפשרת לי להפוך דברים למלחיות.”
הרשקו, מאופנוע הים שלו שפיגר אחרינו, המשיך לירות מידי פעם לכיווננו.
"את יודעת,” אמרתי, “אני לא חושב שאני אצביע בשבילו בבחירות הבאות.”