שיחות עם מורגן לה-פייאמצע לוהטמאת: ערן בן-סער"מה זאת אומרת את מנעת את סוף העולם?" שאל זיו את מורגן. זיו קיטרו ומורגן לה-פיי ישבו בקפה אוונגרד וחיכו לי ולאבי סבג שאיחרנו בגלל פקק באילון. "זה היה בתחילת חודש שעבר," אמרה מורגן, "זה סיפור די ארוך, ומראה די הרבה על הטיפשות הישראלית." "מה עניין ישראל לכל זה?" "זה היה פה בארץ." "עכשיו אני סקרן." אמר זיו, "ספרי." ... "אין סיכוי." אמר הבור. "חשבתי שתגיד את זה," אמרה מורגן, היא מלמלה לחש מוזר ובתוך בור האש נוצר פער קטן בין הלהבות. "הופלה!" אמר אבי, וצלל ראש לכיוון הפער המוזר. "מה עכשיו?" שאלתי את מורגן. "זה יקח לאבי כמה רגעים." שוליית כהן צעיר רץ אלי, ירד על הברכיים והתחיל לנשק לי את המגפיים השחורות. "או! אדון רחום, תציל אותי מהבור הנורא!" הוא יבב. "היי, פספסת נקודה." אמרתי. מתוך הבור נשמעו רעשים של יריות ופיצוצים. "איי!" זעק הבור, "שמישהו יוציא את המטורף הזה החוצה!" כמה הודים שורדים זחלו מהריסות האוטובוס. "מה אתם עושים!" זעק כהן זקן אחד, "אנחנו עובדים את הבור הזה כבר חמישים שנה!" "כן," אמרה מורגן, "ומה יצא לכם מזה?" "אהה..." התחיל הזקן המפוחם. "הוא אכל לנו את כל העגלים הרכים!" צעק מישהו מאחורה. "וזה טוב?" שאלה מורגן. "לא, האמת כשחושבים על זה אנחנו רצינו לאכול את העגלים הרכים." ענה אותו קול. "אתם לא מבינים!" אמרתי בקול רם להודים שרדו את התפוצצות האוטובוס, "בור האש רדה בכם משך חמישים שנה, הוא מנע ממכם ומילדכם את העגלים הרכים שלילות רבים חלמתם עליהם, הוא רצח את הכוהנים שלכם והפך את חייכם למלאי אימה ופחד!" "ואתם כאן כדי לשחרר אותנו מהעבדות אל הבור?" שאל הודי אחד. כל השורדים לקחו אוויר בציפייה... "מה פתאום," אמרתי, "הרגע ריסקנו עליכם אוטובוס, לא? אנחנו צריכים את הבור למשהו אחר." כל הבור נכבה לפתע ואבי קם על רגליו באמצע בחור הגדול באדמה מחזיק שק גדול עשוי מחומרים מיוחדים, וכמובן שחורים. "היי, מי כיבה את האור?" שאל הבור מהשק. כל ההודים צהלו בקול רם והתחילו לרקוד. הם אומנם צלעו ודממו עדיין, אבל מגיע להם נקודות על המאמץ. "שחררת את הכפר!" אמרה צעירה הודית שרצה אל אבי כאשר זה יצא החוצה מהבור, "אני מוכנה לעשות הכל בשבילך!" "הכל?" שאל אבי. "למה אני לא מקבל הצעות כאלו?" שאל הבור מתוך השק. "שניה," אמר זיו, "מה עניין הטיול שלכם להודו והבור המטומטם הזה להצלת העולם?" "אל תהיה חסר סבלנות," ענתה מורגן, "זה לא סיפור פשוט, יש לו רבדים עמוקים מאד." מלצרית בשם מירב הגישה להם קפה ופרוסות עוגה. "תודה," אמר זיו, "אני הפונקציה הקיומית." "באמת?" שאלה מירב. "כן." ענה זיו. "ואוו." היא ענתה והלכה. "שאני אמשיך?" שאלה מורגן. "לא מספיק חם פה" אמר הבור. הוא היה מכווץ כולו בתוך דלי ים כחול. "תתרגל," אמרה מורגן, "ככה זה בישראל." "הבאתם אותי לישראל? השתגעתם? מסוכן פה!" פרצתי בצחוק, "מה מפחיד בור אש?" "אני!" ענה אבי. "אתה לא מפחיד אותי, אתה תפסת אותי לא מוכן." "כן, כן." אמר אבי, "ספר לסבתא." "סבתא שלי היא הר הגעש ווזוב." אמר הבור. "מרשים." ענה אבי אחרי שחשב על זה קצת. "בכל אופן, זו יש לנו משהו שאנחנו צריכים שאתה תבצע." אמרה מורגן. "אחרי שחטפת אותי והבאת אותי לכאן?" "בתמורה," אמרה מורגן, "אנחנו נשכן אותך במרכז מפעלי זוגלובסטייק." השתרר שקט לזמן מה. "יש להם עגל רך?" שאל הבור. חייכתי, "עכשיו אתה מדבר לעניין." המשך יבוא, כשיבוא. |