שיחות עם מורגן לה-פייסיום מזעזע שישאיר אתכם מזועזעים לפרק זמן מזעזע ביותרמאת: ערן בן-סערזיו נגס מהעוגה שלו ולגם מהקפה. "אוקי," הוא אמר מורגן, "אז נסעתם להודו, הרגתם כמה עשרות הודים, חטפתם בור אש בתוך שק, הבאתם אותו לארץ ודרשתם ממנו לבצע בשבילכם מטלה. או שזו מטלה מאד מקורית או שאת סתם מבלבלת לי בשכל בכל הנוגע להצלת העולם." מורגן נקשה באצבעותיה והעוגה של זיו הפכה למלחיה. "בפעם הבאה," היא הזהירה, "זה יהיה אתה. שאני אמשיך?" זיו הנהן בראשו. מכונית ירוקה ולא מרשימה עצרה בשולי הדרך, מורגן אבי ואנוכי יצאנו החוצה. אבי ואני לבשנו חליפות שחורות וחולצות לבנות וכמובן שהרכבנו משקפי שמש קשוחות. מורגן לבשה שמלה פרחונית קצרה, מה שגרם לפקק של נהגי מוניות, תאונת פגוש קטנה וגם הרס את כל האווירה שניסינו ליצור. בתוך דלי ים כחול נשא אבי בור אש מסוקרן. "נו, תנו לראות." ביקש בור האש. "הנה, תביט." אמר אבי והטה מעט את הדלי. ארבעתנו נשאנו עיניים אל מרכז עזריאלי המפואר. "ראיתם פעם את הטאז' מהל?" שאל הבור. "כן," עניתי, "פעם אפילו, בלולאת זמן מטורפת, לאבי יצא להרוס אותו בשנת אלפיים חמישים ושש." "אולי תהיו בשקט." אמרה מורגן, "תביט טוב," היא ביקשה מהבור, "ותגיד לי אם מה שאתה רואה לא מוכר לך קצת." הבור הביט במבנה בריכוז, "אה, שיט," הוא אמר, "צורות גיאומטריות מאוזנות." הבטתי בעזריאלי, "למה אתה מתכוון? יש פה מגדל אחד עגול, אחד משלוש ואחד מלבני. מה מאוזן כאן?" "שנייה אחת!" עצר זיו את מורגן, "אני מכיר את עזריאלי הייתי שם כמה וכמה פעמים, אין מגדל מלבני, לא בנו אותו." "אני יודעת," השיבה מורגן, "אבל לפני חודש היה." "מה פתאום! בחיים לא גמרו אותו, הייתי שם כבר לפני שנים ולא היה מגדל מלבני." "נכון," הסבירה מורגן, "החל מלפני חודש מעולם לא בנו אותו, אבל עד לפני חודש הוא היה שם מאז ומתמיד." "יש לי מיגרנה." אמר זיו. "תבין," אמר בור האש, "זה לא הצורות עצמן, זו הזווית ביניהן והקרבה המסוכנת." "תפרטי את." ביקש אבי ממורגן, "אותך אני מבין לפעמים." "אתה לא תבין," אמרה מורגן לאבי, "אבל אתה יכול לסמוך עלי כשאני אומרת לך שזה מאד מסוכן." "מה את רוצה שאני אעשה?" שאל הבור. "מה שעשית עם המגדלים של הטאז' מהל." ענתה מורגן. "אין מגדלים לטאז' מהל." אמרתי. "בדיוק." השיבה מורגן. "נו, שיהיה," אמר הבור, "אני חושב שאני אטפל במלבני, הרזוננס הפנימי שלו הכי פחות מוצק." מורגן אמרה מספר מילים ונקשה באצבעותיה, בור האש נורה מדלי הים הכחול אל המגדל המלבני והחל לעטוף אותו. "מה שמציק לי," אמר אבי לאחר כמה דקות, "זה לא שיש בור אש על כל המגדל הזה. בכלל לא. מה שמציק לי שזה רק שלושתנו שמים לב לכך." "אני יודעת." השיבה מורגן, "אם תתרחק קצת גם אתה לא תשים לב, בגלל זה לבשתי שמלה פרחונית." "די מגניב." אמרתי, "מה יקרה הלאה?" ופתאום היה מעין קול של ףופ (ףופ, למי שלא יודע, זה כמו קול של פוף אבל הפוך) והמגדל נעלם. במקומו עמד בסיס לא גמור עם מוטות ברזל חשופות ומנוף. "מה קרה?" שאלתי. "ואיפה הבור?" שאל אבי. "הבניין מעולם לא נבנה." ענתה מורגן, "ניצלנו. הבור בחרזה בהודו מכיוון שאם הבניין מעולם לא נבנה לא היתה לנו סיבה ללכת להביא אותו." "את מי?" שאל אבי. "למה אתם מתעכבים כל כך הרבה?" שאלתי, "אנחנו נאחר לסינמטק!" מורגן הביטה בנו בחיוך עגום, "בואו, באמת נאחר." "אוקי," אמר זיו, "באמת סיפור מעניין. אני לא מאמין למילה, אבל מעניין. איך זה בדיוק הציל את העולם?" "האמת שעל זה אני לא יכולה לענות לך." הרחק בחלל החיצון... "קפטן! משהו השתבש!" זעק הקצין הראשון. המחושים שלו רעדו והזעה שניגרה ממצחו השמאלי הפכה ירוקה. הקפטן קם ממקום מרבצו והביט במסך הגדול. תמונתו של מרכז עזריאלי הוצגה שם יחד עם מידע טכני רב שהתרכז בעיקר סביב בסיסו של מגדל מלבני לא גמור. הקפטן נאנח, "קצין קישור - שלח הודעה לכוכב הבית, אמור להם שגם מכוכב לכת B956 לא ניתן לשאוב אנרגיות חיוניות." קצין הקישור נאנח ושלח את המסר, הוא ידע שזה אומר שמסע שלהם ימשך לפחות עוד כמה עשורים והוא לא יוכל להגיע הביתה בזמן לחג היבחושים הגדול. חבל, אישתו וגימבלו יהיו מאוכזבים. אבל אין מה לעשות, הקפטן כבר הודיע פעם נחרצות שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן להתחבר ללא הארקה. |