שיחות עם מורגן לה-פיי

הבוקר שאחרי

מאת: ערן בן-סער

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 10:48
העברתי להילוך שביעי והפרארי גי-טי-טיטי האדומה זינקה למהירות שלוש מאות ועשרים קמ"ש. משקפי השמש שלי התחילו ללחוץ לי על האף, אבל אני לא נותן לפרטים שוליים לגזול לי את ההנאה. "תשמור מרחק" ביקשה שירי שעה שחלפנו על פני יתר המכוניות.
"שהם ישמרו." עניתי, "מה את עושה?"
שירי ניתקה את חגורת הבטיחות ולקחה את התיק הכתום שלה מהמושב האחורי, "אני הולכת למכללה." היא פתחה את דלת האוטו.
"את תיפלי." מלמלתי בקול חלוש.
"ערן, על מה אתה מדבר," שירי ניערה אותי עד שהתעוררתי, "אני הולכת למכללה, אל תשכח שאתה צריך ללכת לבנק היום."
התהפכתי במיטה, "ביי-ביי." אמרתי, עצמתי עיניים והעברתי את הפרארי להילוך שמיני.

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 11:03
"ג'ו, תראה את זה!" קרא השוטר לחברו מהניידת, "באמת כתוב לו ברשיון שמותר לו לנסוע בכל מהירות שהוא רוצה."
הפרארי חנתה בשולי הדרך המדברית, ג'ו ודן רבו בעברית צחה האם הרשיון שלי חוקי. אני אכלתי פיצה.
לפתע הבזק גדול הבהיל את שני השוטרים ומורגן צצה מאחוריהם.
"היי." היא נופפה לי לשלום.
"הלו וומן, מה חדש?" עניתי ולקחתי חזרה את הרשיון משני השוטרים המאובנים.
"הכל כרגיל," אמרה מורגן, "קפצתי לשאול איך הלך הכנס."
"מה זה הפסדת," עניתי, "היה הכי גדול אי פעם, היו שתי קומות של משחקי תפקידים."
"לא נורא, לכנס בקיץ אני בטח אבוא." מורגן הביטה סביב, "מה אתה עושה באמריקה?"
"אני לא ממש באמריקה, אני חולם. שירי הלכה למכללה לפני כמה דקות ואין לי חשק לקום."
מורגן הביטה בי בפליאה, "אז איך אני הגעתי לכאן?"
"מאיפה לי לדעת, בטח חלמתי אותך כדי שלא יהיה לי משעמם."

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 11:08
"ווווי-אההההה!" שאגה מורגן ולחצה על כפתור הטורבו, הפרארי האדומה האיצה והעלתה אבק רב בדרך המדברית החמה.
מורגן הביטה במלחיה בכסא לצידה, "נו, טוב, הבנת את הפואנטה." היא נקשה באצבעותיה וחזרתי לעצמי במושב לידה.
"איפה משקפי השמש שלי?" שאלתי.
מורגן הגישה לי אותם, "למה אתה צריך משקפי שמש?"
"אני אוהב את הפוזה הקולית, חוץ מזה שירי מכריחה אותי."
בשולי הדרך עמד בחור והרים אגודל, מורגן עצרה לו.
"לאן?" הוא שאל, כובע בוקרים גדול הסתיר את פניו.
"דאלאס," השיבה מורגן, "קופצים לבקר את ג'יי אר."
"זה מעולה, גם אני צריך לדאלאס."
"קפוץ פנימה." אמרתי, "מה יש לך לעשות בדאלאס?"
"אני מחפש חתיכה חסרה ממני." ענה ג'ון קנדי והוריד את כובע הבוקרים.
"איכס." הביעה מורגן את דעתה בקול רם.

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 11:17
"המכונית שלכם מאד מהירה." העיר קנדי עם נימה קלה של בהלה בקולו, "כמה מהר אנחנו נוסעים?"
מורגן הציצה במד המהירות, "כתוב כאן 'מה-זה מהר'. אני מניחה שזה באמת מהיר."
"רוצה במבה?" שאלתי את קנדי והגשתי לו את השקית.
"מה זה האיכסה הצהוב הזה?" הוא תהה והרים במבה בודדת מול עיניו.
"אל תחשוב - תטעם!" אמרתי.
קנדי הביט בבמבה בפקפוק, "אני מוותר. אני לא נוגע באוכל צהוב."
קול אקדח נדרך נשמע מאחוריו ואבי יצא מהחריץ בין המושבים, "אתה רוצה לחשוב על זה שוב?" הוא שאל.
קנדי אכל את שקית הבמבה בשקט.
"מה עושים?" שאל אבי את מורגן בינתיים.
"נוסעים לדאלאס."
"למה?"
"מאיפה לי לדעת?" שאלה מורגן, "זה החלום של ערן."
"ערן?" שאל אבי.
נחרתי קלות, ראשי נשען על כרית המושב הנוחה.
"את חושבת שאפשר לחלום בתוך החלום?" שאל אבי את מורגן.

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 11:32
"ביי ג'ון!" צעקנו לנשיא לשעבר.
הבטנו בנוף מסביבנו, דאלאס נראית כמו נתניה כשאני חולם עליה.
"סליחה?" חייזר ירוק נוטף זיעה רירית פנה אלינו, "אתם ערן בן-סער ואבי סבג?"
"כן," השבתי לו, "וזו מורגן לה-פיי. רוצה לעשות מזה עניין?"
"חס וחלילה! פשוט לפי הרישומים שלי שניכם עברתם את גיל 21 אך טרם נלקחתם לירח."
"באמת תהיתי בעניין." אמר אבי, "יש פיצוי?"
"כן," ענה החייזר, "לא רק שניקח אתכם לירח, השהייה שלכם שם תהיה על חשבוננו!"
"אמרתי לך פעם שאני אוהב מאדימים?" שאלתי.

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 11:36
"אתה באמת אוהב מאדימים?" שאלה מורגן בשקט. ישבנו על ספסל הנוסעים בצלחת המעופפת של המאדימים עם הרגליים למעלה, כדי לא להרטב מהזעה הרירית שנגרה על הריצפה.
"בטח!" עניתי, "את יודעת איזה מעדן הם כשהם מטוגנים ומוגשים ברוטב חרדל ודבש?"

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 13:41

"אחלה מקום!" צעקתי בקול רם, מוזיקת הרוק הלמה בעוצמה באוזני.
"כן!" שאג אבי בחזרה, "ראית לאן מורגן נעלמה?"
הבטתי בשורות הרוקדים, "לא."
"אני למעלה, בואו לתך החדרון של הדי-ג'י." אמרה מורגן בתוך ראשנו.
מורגן אומרת, אנחנו הולכים. חדרון הדי-ג'י התגלה מעל לרחבה, מרחף על אנטנה זוהרת.
"תראו מי כאן!" אמר אבי בקול רם.
"היי, מה קורה?" שאל זיו הדי-ג'י.
אבי שלף אקדח וירה לו ברגל.
"איי!"
"מה אתה עושה על הירח?" שאלתי את זיו.
"עבדתי בתור בארמן למטה," ענה זיו, "אבל הנסיעות כל יום הרגו אותי - אז עברתי להיות די-ג'י."
אבי ירה בזיו עוד פעמיים.

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 14:23
מורגן, אבי, זיו ואני ריחפנו במסלול סביב כדור הארץ.
"הוא נראה כמו כדור קסם מכאן." אמרה מורגן.
"כמו גולה נוצצת." אמר אבי.
"כמו כדור הומופאתי לכאבי ראש." תרם זיו. "איי."
"לפחות טמ"י מאחורינו ואפשר לנוח." הערתי, "זה היה ממש עסק רצחני."
"אה שתוק," אמר זיו, "אתה לא הרצת."
"נכון," אמרתי, "עבדתי יותר קשה."
"תעביר את הגולש." ביקש אבי.
העברתי לו את הקערה, "אל תגמור אותו, לקח לי שעות להכין ואני רוצה שישאר משהו לשירי."
"אתה מבשל?" שאל זיו.
"מה אתה דואג?" אמרה מורגן ונקשה באצבעותיה, סיר שלם נוסף מלא בגולש שלי צץ.

16.4.2001, יום אחרי טמ"י, 14:26
"ערן?" שאלה שירי.
"השארתי לך גולש, באמת."
"עצלן! תקום מהמיטה, בטח לא היית בבנק!"
פקחתי עיניים והבטתי בחושך בחדר, "היה טמ"י אתמול, אי אפשר לישון עד מחר?" שאלתי.
"לא!"