בריאת עולם - שליטי הבובות מאת: אבי סבג אבי דן בדרך שלו לבנות עולם למשחק תפקידים - הוא מתחיל מלמעלה, בכוחות העיקריים שמידת ההשפעה שלהן היא על העולם כולו. ריאליזם - מה זה? למה זה טוב? ואיפה אני יכול להשיג אחד? מאת: זיו קיטרו בטמ"י 2000 זיו נתן הרצאה מאד מעניינת על ריאליזם. הקהל אהב אותה מאד ולכן זיו המיר אותה למאמר על הנושא הזה, שקרוב במידה זו או אחרת ללבם של כל חברי המערכת. שיחות עם מורגן לה-פיי - שדונים מתחת לכיור בע"מ מאת: אבי סבג וערן בן-סער על כרטיס אשראי, עסקאות מפוקפקות, מעיל עור עם ניטים ומוהיקן ירוק. משחקים בחצר האחורית - מצוקים מאת: זיו קיטרו זיו ממשיך לדון על לשחק את הדברים הפחות נעימים שבחיים, הוא מתמקד הפעם באיך לעשות זאת נכון ולמה בכלל לגעת בנושאים כאלו. כמה הערות כלליות לשיפור המשחק שלכם מאת: אמיר איתן השם אומר הכל לא? אמיר מכנס פה כמה טיפים למשחק איכותי תחת מספר קטגוריות שונות. קסם אישי מאת: איתי רוזן איתי, חובב פנטזיה מושבע, דן בשיטות שונות להפוך את מטילי הלחשים וקסמיהם למעניינים יותר ואישיים יותר. Cities & Knights סיפורה של התמכרות מאת: אבי סבג ואמיר איתן ערים ואבירים היא הרחבה חדשה למשחק המוצלח והמצליח "החלוצים של קטאן". האמת - קצת יותר מהרחבה, מדובר בתוספת שמשנה את המשחק והופכת אותו למרתק עוד יותר. Delta Green מאת: אבי סבג דלתא גרין היא, קרוב לודאי, ההרחבה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם למשחק תפקידים כלשהו. ולא לסתם משחק תפקידים, לקריאתו של קת'ולהו. "באגס באני, אלמר פאד ויוסמיטי-סם טסים במטוס…" מאת: זיו קיטרו ישנו משחק תפקידים מיוחד, משחק תפקידים שמאפשר לך לשחק סרטים מצויירים. לא כולם מכירים איתו, והדבר צריך להשתנות. Daughter of the empire / Raymond E. Feist & Janny Wurts מאת: אבי סבג סקירה של ספר פנטזיה המושפע מהתרבות היפנית, ספר מלא פוליטיקה ותככים. Watchmen ומי ישמור על השומרים? מאת: קרן שוורץ ביקורת על קומיקס יוצא דופן שידבר למי שמכרי כותרים כמו ה-sandman או preacher, אבל גם לקוראים אחרים. דרקונים בשמי ארץ מאת: ניר וזיו קיטרו גם לסרטים אנו שולחים יד. ניר וזיו מספרים על אחד מסרטי הפנטזיה המוכרים יותר: מעוף הדרקונים. טורים אישיים הסופר שלי - גאי גבריאל קיי מאת: פלאי גרייצר סקרו בעיתון הקודם את הטרילוגיה הראשונה של סופר זה, פלאיי מרחיב את הדיון על הסופר האהוב עליו. למה? מאת: מר.שלום מר. שלום מעלה לפני השטח שאלה שחלק מאיתנו שואלים, אולי, בכנסי משחקי תפקידים. למה רוב שחקני התפקידים הם חנונים?
זהו - המילניום השלישי הגיע. שנת 2001 איתנו, ישו התפגר די מזמן ואנחנו בתוך המילניום השלישי. וכלום לא קרה! המשיח לא בא, גם לא של הנוצרים. אף כת סודית לא זימנה את קת'ולהו, לא היו התאבדויות המוניות, עידן חדש לא ממש נפתח. כלום! נאדא! גורנישט! אני המאוכזב היחיד? היה לי קשה לפתח ציפיות לשנת 2000, בעיקר כי אני מבין קצת במחשבים וכל הרעיון של באג 2000 הצחיק אותי, אבל לשנת 2001 ציפיתי ממש. הרי זו היתה ההזדמנות שלי לנפנף בפיסת המידע שלא כולם יודעים - שרק עכשיו עברנו מילניום ובגלל זה רק השנה הירח נפל על ניו יורק! חיכיתי לזה, גוד דאמיט, ומישהו חייב לי התנצלות. זה יכול להיות ישו, זה יכול להיות האפיפיור, זה יכול להיות ביל גייטס - אבל מישהו צריך לקום ולהגיד: "סליחה, טעינו, סתם היינו בהיסטריה. כל הקטע של 2001 הוא רק מספר." הרי זו הפואנטה האמיתית בכל זה, לא צריך להסתכל לשמיים ולראות כוכבים כדי לתפוס כמה בני האדם לא מעניינים את היקום, מספיק לראות איזה רעש אנחנו עושים משטויות של מספר - שאנחנו המצאנו, כדי להבין כמה מגוחכים אנחנו. היינו צריכים להמציא מספר עגול ויפה כדי שנוכל להאמין שאם יש אלוהים, שטן ומלאכים אנחנו בכלל מעניינים להם את נוצת הכנף הימנית. ערן בן-סער נ.ב. למי שלא ידע הייתי מוצף החודש באירועים הבאים: איגי, טמ"י צפון וחיי האישיים. לכן באופן חד פעמי אני קוטע את סדרת המאמרים למנחה. היא תתחדש בחודש הבא, סליחה.